הדפם מאמר

בס"ד

חלק ב

כל הפרשנים רואים את הקשר בין העיר בית לחם למשיח. השאלה
היא, מהו הקשר הזה? מיכה הנביא מבהיר את העניין בפרק ד. בפרק
הזה מיכה מתחיל לדבר על אחרית הימים,

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא,
מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים. וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-
יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן
תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם
עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-
יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.

מיכה ד.א-ג

הנבואה הזאת  מופיעה גם בספר  ישעיהו בפרק ב. כל הפרשנים
מסכימים שהנבואה הזאת היא נבואה משיחית. בפסוק י מיכה מתחיל
לדבר על גלות בבל ובסוף הפסוק הוא מאשר שהקב"ה יגאל את יהודה
מבבל. רוב הפרשנים אומרים שהפסוקים הבאים  (יא- יג) מתארים
את הגאולה הסופית. במשך התקופה הזאת גויים רבים יבואו להלחם
בישראל. בזמן הזה הקב"ה יחזק את עם ישראל והם יביסו את הגויים,

וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ, גּוֹיִם רַבִּים--הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף, וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ. וְהֵמָּה,
לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה, וְלֹא הֵבִינוּ, עֲצָתוֹ:  כִּי קִבְּצָם, כֶּעָמִיר גֹּרְנָה. קוּמִי
וָדוֹשִׁי בַת-צִיּוֹן, כִּי-קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת,
עַמִּים רַבִּים; וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם, וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.

מיכה ד.יא-יג


מיכה כתב בפרק ד באופן הידגיש את העובדה שגלות בבל בשום פנים
לא תבטל את הגאולה העתידה לבוא. בעצם מיכה כתב את הפרק הזה
כדי לעודד את עם ישראל שלמרות שהגלות תהיה תקופה קשה מאוד,
הבטחתו של השם עדין קיימת.

בסוף הפרק הזה יש פסוק מוזר שקשה להבינו,

עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת-גְּדוּד, מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ; בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל-הַלְּחִי, אֵת שֹׁפֵט
יִשְׂרָאֵל.

מיכה ד.יד

הפסוק פותח במילה "עתה" על איזו תקופה מדבר הפסוק מדבר? רוב
הפרשנים חושבים שהוא מדבר על התקופה המיידית לפני חורבן בית
שני. לכן יש קשר בין הפסוק הזה לגלות הרומית. הגלות הזאת היא
הגלות הסופית שתסתיים בביאת המשיח. המילה הבאה היא
"התגודדי". מהי משמעותה של המילה הזאת? מצודת ציון אומר "ענין
שריטת הבשר" כפשוטו "לחתוך" או לכרות". המילה מופיעה בספר
דברים,

בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם-
-לָמֵת.

דברים יד.א

דוגמאות נוספות,

וַיִּקְרְאוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים--עַד-שְׁפָךְ-דָּם,
עֲלֵיהֶם.

מלכים יח.כח

בָּאָה קָרְחָה אֶל-עַזָּה, נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן שְׁאֵרִית עִמְקָם; עַד-מָתַי, תִּתְגּוֹדָדִי.

ירמיהו מז.ה

וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ; וְלֹא-יִסְפְּדוּ לָהֶם--וְלֹא
יִתְגֹּדַד, וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם.

ירמיהו טז.ה

הפסוקים הללו מלמדים אותנו שהייתה מסורת אלילית לחתוך את הגוף
כדי להביע אבל וצער. הפסוק ממיכה מדבר על המצור שהיה כאשר
טיטוס החריב את ירושלים. מיכה השתמש במילה הזאת לגלות את
המצב הרוחני של עם ישראל. המצב הזה היה דומה לימי אליהו הנביא,

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם,
הָרַבִּים; וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. וַיִּקְחוּ אֶת-הַפָּר אֲשֶׁר-נָתַן
לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ,
וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; וַיְפַסְּחוּ, עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל
בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל-גָּדוֹל כִּי-אֱלֹהִים הוּא--כִּי שִׂיחַ וְכִי-שִׂיג לוֹ,
וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ; אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ. וַיִּקְרְאוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם,
בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים--עַד-שְׁפָךְ-דָּם, עֲלֵיהֶם.

מלכים א יח.כה-כח

מיכה מסיים את הפסוק והפרק עם המילים, ; בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל-הַלְּחִי,
אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל.  למדנו כבר שהפסוק הזה עוסק בתקופתו של
הרומאים, לכן השאלה שחייבת להישאל היא- מי היה השופט של
ישראל? שאלה נוספת היא מה קרה לו?

מצודת דוד אומר,

"ובימי הגולה היינו נבזים בעיניהם, ואפילו את שופט ישראל הכו
בשבט על הלחי והוא מכת בזיון, וכן נאמר 'יתן למכהו לחי ישבע
בחרפה' (איכה ג.ל)"

התשובה לשאלה השנייה היא שהשופט של ישראל קבל מכת ביזיון
וחרפה אבל עדין לא ידוע- מיהו שופט ישראל? כדי לעזור לנו לענות
על השאלה הזאת אנחנו חייבים לעבור לפרק הבא, פרק ה.

אין ספק שהפרק הזה עוסק בעניינים משיחיים. בפסוק ב מיכה משווה
על ידי משל את הגלות הסופית  לאשה יולדת. למרות הכאבים הקשים,
התוצאה היא נפלאה. באותו אופן תסתיים הגלות. יהיו כאבים חזקים
מאוד אבל בסוף תבוא הגאולה וימות המשיח.

הפרק פותח,

וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה--מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת
מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם.

מיכה ה.א

כל הפרשנים מסכימים שיש קשר בין הפסוק הזה למשיח, אבל מהו
הקשר? מצודת דוד אומר

"...שאין הכוונה לומר, שהמלך בעצמו יולד בבית לחם, אבל
מוצאותיו מבית לחם מימים קדמונים מימי דוד המלך אבי המשפחה,
אם כן מקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם ולא הוא בעצמו."

בוודאי שמקור מחצבת המשיח היא מבית לחם, אבל האם סביר להניח
שהמשיח עצמו גם נולד שם? מדוע הפרשנים מדגישים את הנקודה
הזאת כל כך חזק? איפה ההוכחה מהפסוק עצמו? לב הפסוק מגלה
מסקנה שונה לגמרי.

הנושא העיקרי של הפסוק הוא "מושל בישראל". רש"י צודק
באומרו,

"משיח בן דוד, וכן הוא אומר (תהלים קיח,כב) 'אבן מאסו הבונים'.

העובדה שהפסוקים הללו (מיכה ד.יד וה.א) מראים ששופט ישראל
ומושל ישראל הם אותו איש, מלך המשיח. לכן מצודת דוד טועה, בית
לחם הוא מקום לידתו של משיח עצמו.

בית לחם נזכרת בספר בראשית בפרק לה,

וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם.

בראשית לה.יט

וגם בפרק מח,

וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא
אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם.

בראשית מח.ז

איך הפסוקים הללו רלוונטיים לעניין שלנו? ירמיהו הנביא נותן את
התשובה,

כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ;
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ,
מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה
לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם.

ירמיהו לא. יד-טז

ירמיהו מבהיר שבמקום שרחל אמינו נפטרה תהיה תקווה לעתיד
לבוא, במילים אחרות הגאולה! מי יביא את הגאולה? משיח צדקינו.
לכן זה הגיוני לחשוב שהקשר בין בית לחם זה לא רק ייחוס בית דוד
אלא גם כמקום לידתו של משיח.  זאת משמעותה של המילה, "מִמְּךָ".

הפסוק ממשיך, "מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל". מה  המילה
"לי" מגלה? יש שתיים אפשריות,

א) בשבילי, משמעות היא שהמשיח מבצע את עבודת השם (כשליח)
כדי להשלים את רצון הקב"ה-הגאולה.

 ב) של הקב"ה, כלומר שיש יחסים מיוחדים בין משיח לקב"ה.

אין ספק שמשיח הוא שליח הקב"ה אבל יתר הפסוק תומך בפרוש
"ב".  המילה הבאה "יצא". מופיעה פעמיים בפסוק הזה, "מִמְּךָ לִי
יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם. "
בשימוש השני כל הפרשנים מסכימים שהמילה מוֹצָאֹתָיו משמעותה
מקור תולדות בית דוד. אז מדוע השימוש הראשון הוא גם אודות מקור
ייחוס של המשיח? המסקנה היא שמקורו של המשיח הוא מהקב"ה.

הפסוק מסיים באופן שתומך בפירוש הזה, "וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי
עוֹלָם." רש"י כתב על המשפט הזה, "לפני שמש ינון שמו" פירושו,
"לפני השמש יתקיים את שמו" רש"י הבין שיש משהו מיוחד מאוד
במשיח, היינו מוצאו של המשיח התרחש לפני בריאת העולם. גמרא
גם מסכימה עם זה ואומרת,

"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן תורה ותשובה וגן
עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח"

הגמרא מצהירה על משיח שנברא, אבל מיכה מדגיש שאף על פי
שהמשיח נולד בבית לחם, המשיח עצמו יצא מן הקב"ה ("מִמְּךָ לִי
יֵצֵא"). מה משמעותן של המילים האלו?

אנחנו נחקור את העניין הזה בע"ה במאמר הבא.