הדפם מאמר

חלק ו'

מצוות ה' משקפות את אופיו של המשיח.  במילים אחרות, המשיח יקיים את המצוות באופן כה מושלם עד כי יהפוך לדוגמה חיה של צדק אלוהים. עובדה זו קשורה לתפקידו של המשיח כגואל ישראל. למרות שהמשיח בא משושלת בית דויד, ישעיהו הנביא אומר שלגבי המשיח שיש לו מהות אלוהית. המהות מתייחסת לא רק להתנהגותו של המשיח אלא גם לזהותו. ישעיהו משתמש בשם "עמנואל" (ישעיהו ז':י"ד) לא רק כדי להראות את הקשר עם הקב"ה אלא גם כדי להכריז שמשיח הוא אלוקים בגוף גשמי.

איך ייתכן שבורא העולם, אשר אין סוף לו או הגבלות ישכון בגוף גשמי? הרמב"ם אף הוא אומר,

"אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אין לו שום דמיון כלל."

השואלים את השאלה הנ"ל מסתמכים על שתי עובדות שגויות.
א) שגוף המשיח הוא עצמו אלוהים
ב) אם הקב"ה ישכון בגוף גשמי, יפסיק להיות נוכח בכל מקום.

לגבי ההתנגדות הראשונה, אין אנו אומרים שגוף המשיח הוא אלוהי. גופו של המשיח הוא אנושי מכל בחינה. מבחינה פיזית אין כל הבדל בין גופו של המשיח לבין כל אדם אחר. ההבדל הוא בזהותו של המשיח. מבחינה זו יש למשיח מעמד מיוחד. התורה אומרת שהקב"ה שכן בקודש הקודשים. האם בכך פסק ישתבח שמו מלהיות בשמים? אין אדם שישאל את השאלה הזאת! תלמידי החכמים טוענים שיש לבית המקדש מעמד מיוחד אשר אינו סותר כלל  את העובדה שה' נמצא בכל מקום.

באותו אופן גם למשיח, אשר בנוסף ל"עמנואל", נקרא גם "אל גיבור" ו"אבי עד", יש מעמד מיוחד של אלוהות. מעמד זה אינו סותר כלל וכלל את העובדה שהקב"ה הוא אחד. הרבנים אינם מציעים שלאלוקים יש התגשמות רבת חלקים מכיוון שה' שכן הן בבית המקדש והן בשמים, לכן אין אדם שיכול לערער על אחדותו של הקב"ה משום שהמשיח הוא אלוהי.

הפסוק מישעיהו ז:י"ד אינו מורה על לידה על טבעית אלא על התעברות על טבעית. הנביא מספר לנו שעלמה (בתולה) תהרה מזרע שאינו מבן אנוש. מדוע היה על המשיח להיכנס לעולם הזה דרך בתולה שהרתה מרוח הקודש? ירמיהו פרק כ"ב מציע תשובה מעניינת. בפרק זה מדבר הנביא על יהויקים מלך יהודה שהיה מלך רע מאוד. הנביא ניבא שליהויקים לא יהיה בן אשר ימלוך על כסא דויד (ראה ירמיהו כ"ב:כ"ח-ל'). נבוכדנאצר הגלה את יהויקים לבבל יחד עם כלי בית המקדש היקרים. לאחר מכן המליך נבוכדנאצר את צדקיה, אחיו של יהויקים למלך על יהודה (דברי הימים ב ל"ו.י).

צדקיה היה המלך האחרון של יהודה ובכך אכן לא זכו צאצאיו של יהויקים למלוך על כסא דויד. אך מה בנוגע למלך ישראל הבא - משיח צדקנו? על פי ההלכה, לא כל צאצא של דויד יוכל להיות משיח, אלא אך ורק צאצא בעל ייחוס מלכותי. עובדה זאת מעוררת בעיה רצינית לכל מועמד משיחי. כיצד ניתן להיות מייחוס מלכותי מבלי להיות צאצאו של יהויקים? מבחינה טבעית אין הדבר אפשרי. הפתרון היחיד הוא שהמשיח יהיה מייחוס מלכותי באופן חוקי בלבד! כלומר שהמשיח הוא בן דויד אך ורק דרך אביו המשפטי שהוא בעל  ייחוס מלכותי, אך מבחינה ביולוגית אין כל קרבה (זרע או דם) לבית דויד. הסבר זה בלבד מגשים את נבואתו של ירמיהו היות והמשיח נולד באופן על טבעי, מעלמה שהייתה מאורסת לאיש מבית דויד ונמצאה הרה מרוח הקודש בטרם התאחדו, אפשר לקרוא לו גם "עמנואל" וגם "אל גיבור" ו"אבי עד".

הן הנבואה בישעיהו פרק ט' והן הנבואה בפרק ז' ניתנו כדי לאשר ניצחון צבאי גדול, ובכך מראה ישעיהו לקורא שהוא מדבר על אותו ילד המוזכר בשתי הנבואות הנ"ל. שים לב לתיאור שהנביא נותן לילד בפרק ט',

כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם.  לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת.     ישעיהו ט' :ה-ו

ישעיהו מספר לנו שעם ישראל יעבור תקופה קשה מאוד של צרות, אך באחרית הימים העם יחזור בתשובה. תקופה קשה זו תגרום לממלכה שהייתה בעברה מכובדת ודמתה לעץ משגשג גדול, להפוך לדמות של גזע כרות. אולם כאשר עם ישראל יחזור בתשובה,

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה"  ישעיהו י"א:א

אין חולקים שהפרק הנ"ל בישעיהו מתייחס למשיח. כמו כן מסכימים הכול שתחילת פרק כ"ג בירמיהו מדבר על המשיח, בו קורא הנביא למשיח "יי צדקנו". מעניין מאוד שהנביא נותן לו תואר זה לאחר הנבואה בה הוא מנבא שלא יהיה ליהויקים צאצא אשר ישב על כסא דויד,

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ, יְהוָה צִדְקֵנוּ."   ירמיהו כ"ג:ה-ו

כמו כן חשוב לדעת שבהמשך הפסוקים הנ"ל מתחיל הנביא לדבר על הגאולה הסופית,

"לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם."   ירמיהו כ"ג:ז-ח

גאולה היא מושג חשוב ביותר. יציאת מצרים מבהירה שהאנושות אינה יכולה לגאול את עצמה. אך ורק ה' יכול לגאול את בן האדם מחטאו ואת ישראל מאויביה. בישעיהו פרק י"א  ניתן לקורא תיאור של המשיח ותאור תוצאות ביאת המשיח. ראשית, מזכיר הנביא לקורא שהמשיח חייב להיות משושלת בית דויד, ככתוב: "וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישי הוא אביו של דויד). ישעיהו משתמש במילה גזע כדי להזכיר לקורא שזמן רב יעבור בו עם ישראל יהיה ללא מלך על כסא דויד. יותר מ2,500 שנה עברו ואנחנו עדיין מחכים למלך הבא, מלך המשיח. בחלק השני של הפסוק הראשון הנ"ל, מופיעה מילה משמעותית נוספת - "נצר". מילה זו נבחרה כדי להראות את הקשר בין המשיח לעיר מסוימת בגליל – הלא היא נצרת.

בנוסף אומר ישעיהו שרוח יי תנוח על המשיח,

"וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו."                                 ישעיהו י"א:ב-ה  

הפסוקים הללו מלמדים על הדרך בה המשיח יוכל לפתור את כל הבעיות בעולם. הנביא ממשיך לדבר על השינויים שיתרחשו במשך ימות המשיח,

"וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.  לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי:  כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים."                                 ישעיהו י"א:ו-ט

הרמב"ם מפרש את הפסוקים הנ"ל כמטאפורה ומבין אותם כפסוקים המתייחסים לישראל ולגויים. הרמב"ם אומר שבימות המשיח יכירו הגויים לבסוף במנהיגותו של עם ישראל ולא עוד ימרדו או ירדפו אותנו. במשך תקופה זו יקיימו הגויים את מצוות התורה ואף יעזרו ליהודים בתפקידם. 

פרשנים אחרים מבינים את הקטע הנ"ל באופן יותר מילולי. פרשנים אלה טוענים שתהיה בעולם מציאות חדשה שתהיה דומה לגן עדן. כמו אדם וחוה, שהיו אוכלי צמחים, היו גם כל החיות בגן עדן אוכלי צמחים והיו בהכנעה מושלמת לאדם. לכן, על פי נבואתו הנ"ל בישעיהו י"א:ו-ט, בימות המשיח ישוב כל דבר להיות כפי שהיה בתוכניתו המקורית של הקב"ה - מלך המשיח ימלוך בממלכת של צדק ושלום. מהו המביא את הדברים הללו בימות המשיח?

" דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים."

דעת יי היא יסודה של אמת. דעת יי נמצאת אך ורק בכתבי הקודש. לכן דבר אלוקים ימלא את העולם ויגרום לצדק, משפט, ושלום לשרור. לא רק שהמשיח ילמד את האמת אלא הוא עצמו יהיה בעל דעת יי! איך ייתכן שלבן אדם יש דעת יי בשלמות? שוב, המשיח אינו רק בשר ודם, הוא גם אלוהי. פסוק י' מאמת נקודה זו,

" וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד."                                                            ישעיהו י"א:י

הפסוק הנ"ל מגלה דברים חשובים רבים. העובדה הראשונה מתייחסת למילה "נס". בדרך כלל מילה זו מתורגמת כבעלת משמעות של אות, סימן או דבר מה על-טבעי. ניתן למילה זו שימוש מעניין בספר במדבר כ"א:ח,

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי."

שתי משמעויות חשובות יש למילה "נס". הראשונה היא בעלת משמעות של ניצחון או ישועה. לכן אומר ישעיהו שהמשיח יעמוד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ והוא ייתן ניצחון וישועה (גאולה סופית), לא רק ליהודים אלא גם לגויים. המשמעות השנייה היא של אמונה. לעם ישראל יש בעיה תמידית, והיא לבטוח באלוקים. הפסוק בספר במדבר פרק כ"א מתאר את חוסר האמונה של עם ישראל. חוסר אמונה מוביל תמיד לחטא המוביל למוות (סיבה שגרמה לקב"ה לשלוח את הנחשים אל המחנה). ה' רצה מבני ישראל התחייבות להפגין אמונה. אנשים רבים שאלו מה הייתה הסיבה שה' ציווה את משה רבנו  לעשות נחש צרף ולשים אותו על הנס? מדוע לא היה די שיסיר את הנחשים ושירפא את הנשוכים?

הסיבה היא פשוטה, בכך שעשה את הנחש צרף נתן משה לעם בחירה. היה על כל נשוך להחליט מה עליו לעשות - לבטוח בהספקת ה' או להמשיך בחוסר אמונה ולמות? שאלה זו מוצגת גם היום בפני כל בן אדם. כל אחד ואחת מישראל חייב (ת) להחליט מה לעשות: להאמין במשיח ובדרך הגאולה שלו, או לסרב לו ולאבד את התקווה של מלכותו.

למה מתכוון הנביא ישעיהו בדבריו בפרק י"א ופסוק י',  "...וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד" ? ישעיהו ידע מנבואתו של דניאל שראשית ירד המשיח מהשמים,

"חָזֵה הֲוֵית, בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא, כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא; וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי.  וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן, וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, לֵהּ יִפְלְחוּן; שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם, דִּי-לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ, דִּי-לָא תִתְחַבַּל."      דניאל ז':י"ג-י"ד

וינחת בהר הזיתים לפי דברי זכריה,

"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה." זכריה י"ד:ד

לאחר מכן ירד המשיח דרך נחל קדרון, יעלה על הר הבית ויכנס אל קודש הקודשים. בדבריו, "...וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד." מתכוון ישעיהו לקודש הקודשים. כיסאו של משיח יהיה הכפורת על ארון הברית (ראה שמות כ"ה. ח'-כ"ב). כאשר המשיח יושב על כיסאו (הכפורת) הוא יושב בדיוק באותו מקום בו שמע משה את קול ה' מדבר,

"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו."  במדבר ז':פ"ט

מלכות ה' תתחיל למלוך על הארץ. ישעיהו כתב בפרק י"ב על אודות אותו היום,

"וְאָמַרְתָּ, בַּיּוֹם הַהוּא, אוֹדְךָ יְהוָה, כִּי אָנַפְתָּ בִּי; יָשֹׁב אַפְּךָ, וּתְנַחֲמֵנִי. הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח, וְלֹא אֶפְחָד:  כִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם-מַיִם, בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי, הַיְשׁוּעָה. וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא, הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילֹתָיו; הַזְכִּירוּ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ. זַמְּרוּ יְהוָה, כִּי גֵאוּת עָשָׂה; מידעת (מוּדַעַת) זֹאת, בְּכָל-הָאָרֶץ. צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן:  כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

הפרק פותח בהודיה שדרך עבודת המשיח פסק זעם ה'. בקטע הנ"ל יש משפט רב עצמה בו כתוב שהקב"ה בכבודו ובעצמו הינו הישועה. הפרק ממשיך בתיאור הממלכה. התיאור מסביר שאמונה, ולא פחד תאפיין  את שלטונו של המשיח. כל המתיישבים תחת מלכות ה' יחוו בשלום. כאשר צדק, משפט ושלום קיימים, ואין מכשולים בין אלוקים לבין בני אדם, אזי קיימת עבודת ה' אמיתית .

סופסוף קודש ישראל (הקב"ה) יהיה בקרב ציון. מה הפירוש? משיח ישכון בירושלים.